פרופ׳ ניר קידר
נשיא, המכללה האקדמית ספיר
פרופ׳ עמרי הרצוג
רקטור, המכללה האקדמית ספיר
גב׳ אורנה גיגי
מנכ״לית, המכללה האקדמית ספיר
ד״ר אורי לב
דיקן לעניינים אקדמיים, המכללה האקדמית ספיר
טבח ה־ 7 באוקטובר היה מטבע הדברים משבר שלא היה כמותו באף מוסד
אקדמי אחר.
מכללת ספיר, המוסד האקדמי היחיד בעוטף, נפגעה באותו יום קשות —
ארבעים ושבעה בנות ובני קהילת ספיר נרצחו באותו יום, או נהרגו בקרבות.
רבים עם בני משפחה נוספים. כ־ 1500 סטודנטים וחברי סגל פונו לכל חלקי הארץ.
האתגרים היו עצומים — איחוי השברים של הקהילה הפגועה והמפוזרת, תפעול
בסיסי של המכללה )שהפכה לשטח צבאי סגור(, והתארגנות לפתיחת שנת לימודים
בזמן מלחמה וטראומה קשה. הנהלת המכללה נדרשה לפעול מהר במציאות של
חוסר ודאות, טראומה ושינויים מתמידים.
ההצלחה לפעול בתנאים קשים כאלה היתה תלויה במספר גורמים:
1 — תקשורת שוטפת וחברית בין חברי ההנהלה ועל תקשורת אמפטית בינם
ובין גורמים במכללה ובאזור, ושיתוף פעולה בין האקדמי, האישי־טיפולי
והמינהלי־כלכלי;
2 — הקמת צוותי חירום של הנהלת המכללה, ההנהלה הרחבה )מנהלי אגפים
וראשי מחלקות אקדמיות(, הוועד המנהל וחבר הנאמנים ואגודת
הסטודנטיות והסטודנטים.
3 — הפרדה בין הניהול השוטף של המכללה בזמן חירום לבין עיסוק בהחלמה,
בשיקום ובפיתוח המכללה והאזור. למשל, מינוי דיקן לעניינים אקדמיים
שיסייע למשנה לנשיא שעבר לעסוק יותר ויותר בפיתוח האקדמי של האזור,
והקמת צוות פיתוח שפעל בצד ההנהלה הרגילה.