הנחת בסיס עבודה משותף
להמשגה המוצעת על ידי צוות מובילים באקדמיה יש 3 הנחות יסוד:
1. החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית ויש הרבה דרכים לחלק אותה לקבוצות שונות.
לחלוקה הזאת יש פוטנציאל חיובי (גיוון), כמו גם פוטנציאל שלילי(קיטוב).
2. בתוך האקו־סיסטם הזה מתקיימת ההשכלה הגבוהה. היא מושפעת מהשונות הקיימת באקו- סיסטם הזה ובאותה המידה גם משפיעה עליו ובעלת תפקיד משמעותי בגיוס השונות לטובת יצירה של גיוון.
3. על מנת לחקור את רצף השונות (בין גיוון לקיטוב) אנו נדרשות ונדרשים לאתגר את הפרדיגמות דרכן אנו תופסים את המציאות ולפרק סיסמאות.
אנחנו רוצים להציע מערכת מושגים משותפת אשר תשמש אותנו בשיח. מערכת המושגים שלנו מנסה להחזיק את הרצף שבו השונות הופכת למגוון ולא לקיטוב.
ההגדרה שלנו לחברה מקוטבת?
גישת הקונפליקט בסוציולוגיה מניחה כי החברה האנושית היא מקוטבת מטבעה, בנויה על התנגשות מתמידה של גורמים בתוכה ועל מאבק מתמשך על המשאבים המשותפים. כלומר, במציאות שבה קיימות קבוצות שונות, המחזיקות במערכות ערכים שונות ובעלות מוטיבציות שונות (שהקבוצות האחרות לא מכירות), והן מתחרות על משאבים מוגבלים, המציאות המתבקשת היא של חברה מקוטבת. כשהשונות בין הקבוצות בחברה, ואפילו הזרות בניהן, פוגשים את המרחב המשותף, את המשאבים המשותפים והמוגבלים, את תמונת העתיד שהחזון שלה איננו משותף — שם מתעורר הקונפליקט.
אנחנו במובילים באקדמיה, רוצים לאתגר את התפיסה הזאת. אנחנו רוצים להציע כי הקיטוב הוא ביטוי של ההתבוננות שלנו על המפריד בין הקבוצות ולא על המשותף בניהן. בחברה הישראלית יש בולטות לחלקים המקוטבים ופחות לחלקים המשותפים. יש מבניכן.ם שקוראים את השורות הללו שחושבים שהצעה שלנו היא חביבה, אופטימית, אך לא מחוברת למציאות.
אבל לתפיסתנו המציאות הישראלית היא מורכבת, מאוד. כך למשל, אדם או אישה מקבוצה אחת (לדוגמא: ״תושבי המרכז״) יכולים להיות בקונפליקט על משאבים לאומיים עם אדם או אישה מקבוצה אחרת (לדוגמא: ״תושבי הפריפריה״). אבל אותם הא.נשים בדיוק, יכולים גם להיות חלק מאותה הקבוצה: יוצאי יחידה X, אוהדי קבוצת כדורגל מסוימת, נשים המתמודדות עם קשיים בכניסה להיריון, ילדים עם צרכים מיוחדים ועוד.
איזו סוג של חלוקה לקבוצות את.ה בוחר.ת לראות? דרך אילו משקפיים אתם.ן מבינים.ות את המציאות החברתית בישראל? האם אתן.ם מתבוננים.ות דרך המפריד בין הקבוצות השונות או דרך המכנים המשותפים?
היבטים של אקדמיה בחברה מקוטבת:
1 — המציאות החברתית המקוטבת מאתגרת את המערכת האקדמית — היא מייצרת השפעות חיצוניות על האקדמיה. ההשפעות הללו יכולות להתארגן לכדי איומים על המערכת,
כמו גם לכדי הזדמנויות עבורה. בהקשר הזה נרצה לחדד מהם ערכי היסוד של המערכת האקדמית ואיך המערכת שומרת עליהם במציאות מורכבת?
2 — האתגר הניהולי בארגון מגוון ומקוטב — המציאות החברתית מייצרת גם השפעות פנים ארגוניות על המערכת האקדמית. בהקשר הזה עולות שאלות בנוגע לאתגרים שעולים מניהול מוסד שמשקף בתוכו את הקיטוב החברתי, לדוגמא: איך מייצרים שיח בין קבוצות מקוטבות במערכת?
3 — תפקיד האקדמיה בחברה מקוטבת — ההיבט הזה של אקדמיה בחברה מקוטבת הוא המשמעותי ביותר. הוא שואל אודות תפקידה של המערכת האקדמית במציאות המקוטבת
שאנו חיים בה, האם באמצעות תפקידי האקדמיה המרכזיים: מחקר, חינוך ואימפקט, המערכת האקדמית יכולה להשפיע על השונות כך שתתעצב לכדי מגוון ולא לכדי קיטוב?
כפי שציינו בהנחות היסוד שלנו, על מנת שנוכל לחקור את רצף השונות (בין גיוון לקיטוב) אנו נדרשות ונדרשים לאתגר את הפרדיגמות דרכן אנו תופסים את המציאות ולפרק סיסמאות. אנחנו רוצים להציע מערכת מושגים משותפת אשר תשמש אותנו בשיח. מערכת המושגים שלנו מנסה להחזיק את הרצף שבו השונות הופכת למגוון ולא לקיטוב. אנחנו מציעים מספר מושגים, שאספנו ממקורות שונים ונראים לנו רלוונטיים לנושא הכנס ובכלל, שבאמצעותם יתאפשר לנו לנהל שיח מכבד, על מציאות מורכבת, שמאפשר לשונות שיש ברשת,
ובכלל, לבוא לידי ביטוי בצורה בטוחה.
דגש חשוב — אנחנו רוצים לעשות מאמץ משותף על מנת להימנע מהקצנה של השיח ומשיח של הכנעה. אין כאן מנצחים או מפסידים, אלא רצון אמיתי ליצור מרחב שמאפשר שיח של אחריות ושותפות.