משולחן השותפים — אקדמיה בתקופת הפנדמיה

תובנות מסקנות ודוח מסכם מכנס מקוון שהתקיים ב־25.11.20 של עמותת בשער, קרן אדמונד דה רוטשילד ומוסד שמואל נאמן:

במהלך משבר הקורונה באה לידי ביטוי בולט התרומה של האקדמיה אשר ביוזמתה ובאופן עצמאי התגייסה למאמץ הלאומי, מתוך תחושה של מחויבות ואחריות לחברה, לפעול לחיפוש תרופות, אמצעי ניטור וחיסונים, תוך מינוף מהיר של המחקר הבסיסי שקודם במשך שנים רבות לקידום מהיר של פתרונות ברי יישום.

• היו לא מעט חריקות בממשק שבין האקדמיה וקובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות אשר כתוצאה מהם המערכת לא הצליחה לממש באופן אופטימלי את הערך המוסף של האקדמיה בשעת משבר. יש צורך לבנות מערך מעוגן ומתמשך מבחינה מבנית שיאפשר עבודה מסודרת, אשר לא יתבסס על אימפרוביזציה והתנדבויות. גוף כזה אמור לאפשר לקובעי המדיניות קבל החלטות מבוססות נתונים )policy informed evidence )בזמן אמת, במיוחד בתקופות משבר. לצורך כך נדרש מבנה מסודר ובעל פעילות מתמשכת – מה שאינו עובד בשגרה לא יעבוד בחרום.
• נדרש שינוי תרבותי בקרב חברי הסגל שיהיו מוכנים להשקיע יותר במגעים ודיונים עם קובעי מדיניות ומקבלי החלטות. דוגמא לכך היא רתיעה של חברי סגל רבים מהשתתפות בישיבות של ועדות הכנסת. הסיבות לכך מובנות, לאור הדרך שבה מתנהלות לעיתים הישיבות בכנסת, אך בכל זאת נדרש המאמץ הזה באופן מתמשך אם האקדמיה רוצה להשפיע. נכון לקיים הכשרה הדדית לאנשי האקדמיה ואנשי השירות הציבורי לעבודה אפקטיבית משותפת עם תרומה הדדית.
• משבר הקורונה והמעבר ללמידה מקוונת מהווה זרז למערכת האקדמית לצאת מתחום הנוחות ולחשוב על ייעודה ודרך פעולתה העתידי. נדרש חשבון נפש המחייב התייחסות למספר סוגיות ובהן האם האקדמיה היא בית ספר גבוה או מקום לשיח וחקר שבו משולבים כל הסטודנטים, כיצד היא משרתת את הסביבה ומה הרציונל לקיומה בהקשר של חינוך בסביבה המודרנית שבה הידע זמין ונגיש.
• האקדמיה צריכה לשנות את תפקידיה בהכשרות לעולם התעסוקה החדש המתהווה; יש צורך בעדכון מדמות המרצה מבחינת מיומנויות ופדגוגיה כדי לשמש יותר כמנטור ומנחה, מתוך מטרה להקנות כישורי המאה ה־21 לסטודנטים במהלך לימודיהם; גם הסטודנטים יידרשו לשינוי באופי לימודיהם, הרבה יותר מעבודה ולימוד עצמי מלווה בהתנסויות. כל אלה מחייבים מעבר תרבותי ממערכת מלמדת למערכת מחנכת. בנוסף, נכון לאמץ פדגוגיות למידה מתקדמות שחלקן מבוססות על מדעי המוח והחשיבה של האדם הלומד.
• משבר הקורונה הבליט את החשיבות בגישה מערכתית ורב תחומית, והדוגמא הבולטת לכך היא הצורך להתייחסות לבריאות הציבור לא רק מנקודת מבט רפואית אלא גם חברתית, נפשית וכלכלית. גישה מערכתית ורב תחומית מתחייבת בכל שטחי הפעולה של האקדמיה ועל רקע זה יש צורך בחשיבה מחודשת על דרך הפעולה של האקדמיה המבוססת על דיסציפלינות מקצועיות מובחנות למבנה ניהולי רב תחומי ובין תחומי אינטראקציות חוצות מחלקות ,דיסציפלינות ופקולטות.
• החינוך והלימוד איננו יותר חד פעמי, של קבלת תואר או תארים אקדמיים ובזה מסתיים תפקיד האקדמיה; היא צריכה לשנות פרדיגמה ולהתייחס לקידום הון אנושי לא רק במהלך לימודי התואר, אלא במסגרות חדשות שישתרעו על עשרות שנים וילוו את הבוגרים בכל חייהם המקצועיים במסגרות של לימוד לאורך החיים. צורך זה בולט במיוחד בתקופות משבר שיצריכו שינוי לפיתוח מיומנויות וכישורים חדשים. לצורך זה נכון גם לפתח מודלים חדשים לתארים ממוקדים כמו מיקרו-תארים.
• כדי לקדם את נושא החינוך לתעסוקה נדרש שיתוף פעולה בין האקדמיה, התעשייה והסטודנטים. יש נכונות לשיתוף פעולה בשלושת המגזרים. יש מקום לחשיבה מערכתית שהאקדמיה תתמקד במה שהיא מבינה וטובה והשאר יבוצע על ידי התעשייה, תוך שיתוף פעולה וסינרגיה במהלך הלימודים האקדמיים או במסגרת של התנסות מבוקרת עם סיומם.
• לסיכום אופטימי, המגיפה והמשבר בעקבותיו גרמו לאקדמיה להתעורר ולהתקדם למאה ה־21 ולהתחיל להתמודד עם האתגרים וההזדמנויות של עולם התעסוקה המודרני והחדשני של המאה ה־21 .נראה שהאקדמיה יכולה באמצעות חדשנות ויצירתיות ותוך יצירת שיתופי פעולה עם גורמי ממשל, תעשייה ומעסיקים לענות על אתגרים אלו ולסייע למדינת ישראל לשפר פריון ולצמצם דראסטית אי שוויון בחברה הישראלית.

לינק למסמך המלא