מערכת יחסי העבודה בין הסגל האקדמי לסגל המנהלי היא נושא המשפיע על התנהלות המוסדות להשכלה גבוהה ועל קידום תהליכי חדשנות בארגונים. המאמר שנכתב על ידי טרי גיבנס (Givens) מתמקד בקידום חדשנות בתוכניות לימוד. הוא נפתח בהצהרה שהאתגרים העומדים בפני מוסדות ההשכלה הגבוהה הם מורכבים ומגוונים ולכן אין פתרון אחד, אוניברסלי, שיתאים לכולם. בהמשך לכך, נטען שחשוב שהפתרונות שיגובשו יהיו מבוססי ראיות בהתאם לצרכים הספציפיים ולמבנה הארגוני של המוסד. פתרונות שעובדים עבור מוסד אחד עשויים שלא לעבוד עבור אחרים בגלל הבדלים כמו גודל המוסד והתרבות הארגונית הקיימת בו.
לדעתו, היבט קריטי בקידום חדשנות בארגון הוא שיתוף פעולה בין הסגלים השונים. במיוחד כאשר מתמודדים עם אתגרים הקשורים לתכנית הלימודים, הרשמה ושימור סטודנטים. הובלת שינוי משמעותי דורשת עירוב הגורמים הרלוונטים מתחילת התהליך.
הטקסט מתמקד בתהליך השינוי שהוביל. תהליך ששיפר את תוכנית הלימוד אך גם יצר לחץ על סגל ההוראה בגלל הצורך להסתגל לכלי הערכה חדשים. מניסיונו שינוי מדיניות, כגון דרישות הערכה חדשות, יכולים להשפיע על האיזון בין דרישות הקשורות לאדמיניסטרציה, מחקר ושירות ובין לבין הרצון של סגל המורים לעסוק בשיטות הוראה חדשניות יותר, לעדכן תכניות לימודים ולהתפתח מקצועית. כיוון שמדובר באיזון משמעותי חשוב לשמוע את כל הצדדים המושפעים בכדי למנוע השלכות לא מכוונות. המחבר מסכם בכך שגישה שיתופית, המערבת גורמים רלוונטים, יכולה לתרום לשיפור איכות החינוך לתלמידים ואת מערכת היחסים בין הסגלים.